מהקריה לכנסת: למה פקודות מטכ"ל לא תמיד עובדות בפוליטיקה?

אשליית "המנהיג לכל עת"

במשך שנים, התפיסה הציבורית ואף המחקר המוקדם נשענו על וריאציות של תיאוריית "האדם הדגול" (Great Man Theory). תיאוריה זו, שהתפתחה במאה ה-19, הניחה שמנהיגות היא תכונה מולדת השמורה ליחידי סגולה. לפי גישה זו, מנהיגים היסטוריים גדולים נולדו עם סט תכונות קבוע שהפך אותם לאפקטיביים ולמוצלחים, ללא קשר לנסיבות שבהן חיו או פעלו. הרעיון היה פשוט מאוד, ואמר שאם ניחנת ב-DNA של מנהיג, תצליח לנהל באותה קלות חברת הייטק, פלוגת חי"ר או ממשלה.

אולם, המציאות בשטח ומודלים מוכרים כמו "תיאוריית התלות" של פידלר (Fiedler's Contingency Model), מציגים תמונה שונה לחלוטין. תיאוריה זו גורסת שאין סגנון ניהול אחד שהוא הטוב ביותר, אלא שההצלחה של מנהיג תלויה ברמת ההתאמה שבין סגנון המנהיגות שלו לבין המצב בשטח. במילים אחרות, אישיות של מנהיג והאפקטיביות שלו מעוצבות ומושפעות באופן עמוק מההקשר ומהסביבה שבהם הוא פועל. אין "מערכת הפעלה" אחת שמתאימה לכל מצב.

כדי לנסות למפות את אותן מערכות הפעלה אישיותיות, הפסיכולוגיה נוטה להשתמש פעמים רבות במודל "חמשת הגדולים" (Big Five). זהו אחד המודלים המרכזיים והמוכרים ביותר לחקר האישיות האנושית, המסווג את האופי שלנו למספר ממדים רחבים וכלליים מתוך מטרה לנבא התנהגות במגוון מצבים. עם זאת, חוקרי מנהיגות מבינים היום שמודלים כלליים ורחבים כאלו לא תמיד מצליחים ללכוד את הניואנסים והדקויות הנדרשים כדי להבין לעומק סביבות עבודה מובחנות, כמו ניהול ופיקוד.

פקודות מול פשרות: מודל הברירה הטבעית של מנהיגים

כאשר גנרל נכנס לפוליטיקה, הוא מהגר לעולם עם כללי משחק הפוכים. הפסיכולוגיה הארגונית מסבירה זאת היטב דרך מודל ה-ASA (Attraction-Selection-Attrition) של בנג'מין שניידר. המודל מסביר שארגונים מקבלים את אופיים על ידי כך שהם מושכים אליהם אנשים מסוימים, בוחרים לקבל את אלו שמתאימים לתרבות שלהם, וגורמים לאלו שלא מתאימים לנשור החוצה. כך, כל סביבת עבודה הופכת למעין מגנט המושך, בורר ומתגמל אנשים בעלי פרופיל אישיותי ספציפי.

מדוע הגנרלים מתקשים בישראל? כשההקשר משתנה, המנהיגות נתקעת

כשבוחנים את הקושי של קצינים בכירים להסתגל למסדרונות הכנסת, אחת התיאוריות המרתקות בפסיכולוגיה ארגונית מספקת הסבר מדויק ומאירה את המאפיינים תלויי ההקשר של אישיות המנהיג. "תיאוריית הפעלת התכונות" (Trait Activation Theory) מסבירה שתכונות האופי שלנו דומות לאפליקציות בטלפון החכם, והן יושבות בשקט ברקע ובאות לידי ביטוי רק כאשר הסביבה החיצונית מספקת את הגירוי הנכון שמדליק אותן. כלומר, ההקשר שבו אנו נמצאים הוא זה שקובע אילו תכונות יופעלו ואילו יישארו כבויות.

המערכת הצבאית היא סביבה שלוחצת בעוצמה רבה על כפתורים של סדר, משמעת והחלטיות מהירה. מנהיג שפורח בצבא הוא כזה שהסביבה הצבאית מפעילה אצלו בהצלחה את התכונות הנדרשות כדי לשלוט בכאוס ולהוביל משימות מורכבות תחת לחץ.

אולם, הזירה הפוליטית והאזרחית מספקת סט גירויים שונה לחלוטין. היא לא מתגמלת הנחתת פקודות, אלא לוחצת על כפתורים של יכולת גישור, גמישות מחשבתית ורגישות בין אישית שנועדה לחבר בין קבוצות אינטרס מנוגדות. כאשר גנרל פושט את המדים ונכנס לפוליטיקה, הגירויים החיצוניים משתנים בבת אחת. הסביבה החדשה פשוט לא לוחצת יותר על כפתורי הסמכות והסדר שהפכו אותו למוצלח כל כך בעבר.

אם לאותו מנהיג אין את היכולת או ההרגל להפעיל תכונות של פשרה ואמפתיה כשהמצב דורש זאת, הוא ימצא את עצמו מנסה להשתמש בכוח ובנוקשות בסביבה שדורשת רכות ובניית הסכמות. התסכול שנוצר, גם אצל המנהיג וגם אצל הציבור, נובע בדיוק מהפער הזה. מתרחש כאן ניסיון להריץ תוכנה צבאית מצוינת על מערכת הפעלה פוליטית שדורשת קוד אחר לגמרי.

הניסיון הניהולי שקצינים בכירים רוכשים הוא יקר ערך, אך הוא אינו מהווה תעודת ביטוח להצלחה ציבורית. מנהיג שרוצה לחצות את הקווים חייב לעדכן את ארגז הכלים שלו, ללמוד לדבר בשפה של בניית הסכמות במקום פקודות, ולזכור שמה שניצח את המערכה אתמול לא בהכרח ירכיב את הקואליציה של מחר.